Wednesday
Me… / I am a spouse / a mother / a sister / a sister-in-law / an aunt / a daughter-in-law… / But first and foremost / I am a daughter / that's where it all began. / Once every week or two / my parents and I / spend quality time together / just the three of us. / Daughter and parents / sitting around the table / the heart of the house / as we always have. / Moments to cherish. /
/ את.../ בת מצטיינת/ בלוגיסטית מרגשת
ReplyDelete/.חברה מ-ש-ו-ב-ח-ת / חיבוק גדול
סידרת את הלינק ל"תגובות" כל הכבוד
ReplyDeleteזה היה ה- אחד! אחד הטובים עם לא המשובח מבין כל ה-"ימים" שהעלת.אהבתי ומוקירה.אכן הורים מדהימים לבנות נפלאות ומוכשרות (כל אחת בתחומה).נשיקה וחיבוק חם ואוהב.
ReplyDeleteגם אני רוצה כוס יין עם הורייך...ואם הבנות...
העלת לי געגועים לאבי
טאטושינקה שלי, אמא ראתה את הבלוג ובדרכה המאופקת אמרה (פעמיים!) "יפה"..."יפה מאוד" (!)- באשר לזיגי
ReplyDeleteהיא הרי יודעת : הדלת פתוחה, והיין מסמיק בבקבוק...
ונכונה כל מילה שנאמרה על הבנות שלנו !
פאפוש
פאפוש יקר , קיבלתי בשמחה...ואכן נכון כל מילה ומילה
ReplyDeleteפאפוש,זהבה וטליה-גרמתם לי לבכות בחדר מלון אנונימי ,אלפי קילומטרים מכם-נכון את מערכת היחסים הבלתי אמצעית הזו בין הוריי לחבריי,לא אוכל לשחזר בשום מקום, זה דורש היסטוריה של ארבעים שנה לפחות.אוהבת את כולכם מרחוק ומתה מקנאה על הסלטים שבתמונה, אני הרי פריקית ידועה של סלטים
ReplyDeleteאוהבת לקום בבוקר ולראות את הבלוג היומי, איך אוכל בלי זה אחרי אוקטובר 2012?
טליה את מסדרת לנו כאלה זכרונות
ReplyDeleteאני דורשת שזה יפורסם ויודפס בסוף, זה פרוייקט מדהים.
ולאנונימית שיושבת במרחק של אלפי קילומטרים בחדר מלון אנונימי (ואני לא אומרת שום מילה נוספת על כך כי השבעת אותי שלא לעשות זאת), חלק מהסלטים באו מקרית אונו. אבל הם רק נראו יפה, הם היו טעימים רק ביום שבו הוכנו, אבל הם לגמרי פוטוגנים.
ונכון יש לנו הורים מדהימים, ויש לנו מזל משמיים שבגילנו המופלג (כן גם את טליה מתקרבת להגדרה זו), יש לנו זוג הורים. שרק יהיו בריאים וישארו איתנו עוד המון המון שנים. אוהבת את כולכם מאד מאד. ואגב, נעמה חזרה להיות אזרחית מן השורה היום. אדם חופשי!.
קרן
היי אחותי הגדולה- את לא הראשונה שחושבת שזה חייב בסופו של יום לראות אור בצורה זו או אחרת, תערוכה, פוסטרים שונים מודפסים ועוד, אז ברוכה הבאה חוג הגרופיס
ReplyDeleteוטוב שאת לא מוסיפה אף מילה על הקילומטרים שמפרידים בינינו.
וכעת אופה בקפיצה קלילה למיטה לקראת עוד יום ארוך כל כך בתערוכה הארוכה בעולם,כמו שהגדירה את זה יפה -מציגה אחרת
נשיקות לכל הקוראים והקוראות
בנות תורג'מן היקרות
ReplyDeleteהפוסט הזה הביא לשיא את הדילמה: מה מרתק יותר הפוסט עצמו או התגובות הנלוות? א
יקרות, תיעוד ברשת הוא תיעוד וזה שאתן מבקשות להדפיס ולכרוך מסגיר את הדור שלכן נשיקות לכל הקצוות של המשפחה